מאמר נפלא מאת ד'ר אלי שוסהיים ז"ל
רופא, מנתח כללי וכירורג מומחה, יו"ר ארגון אפרת
–
תורת ישראל – המדריכה את האדם היהודי איך להתנהג מרגע היוולדו ועד יומו האחרון, איננה זקוקה להסכמה מדעית-רפואית. בכל אופן, מעניין לדעת, שמדע הרפואה של ימינו, מאשר את ההגיון שבהלכותיה, המתאים להפליא לחוקי הביולוגיה והפיזיולוגיה, לפיהם פועל גוף האדם. מסקנה זו, בולטת במיוחד בכל מה שנוגע להנחיות היהדות, הקובעות את הקשר הגופני בין בני הזוג הנשוי, מה שקרוי "יחסי אישות".
קיימת התאמה מדוייקת להפליא בין ההלכה לבין מדע הרפואה, בנוגע לשלושת השלבים המחלקים את המחזור החודשי של האשה מבחינה פיזיולוגית:
- מה שהרפואה מכנה "וסת", כלומר פרק הזמן שבו מתפרק ומתפורר הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם, וכתוצאה מכך האשה מפרישה דם, זהה לפרק הזמן שנקבע בהלכה, המכונה גם כן בשם "וסת", שבו בני הזוג אסורים בקיום יחסי אישות.
אין צורך להרבות בהסברים מדעיים, כדי להבהיר מדוע אין הגיון רפואי לקיים יחסי אישות בתקופה של הוסת, אם מכירים ומתחשבים בעובדות הפיזיולוגיות הבאות, המתרחשות בתקופה זו אצל האשה:
* הרחם פצוע בתקופה זו של המחזור.
* הקרום הפנימי של הרחם מתפרק ונעלם.
* כלי הדם שמתחת לקרום הרירי שנשר, פתוחים ומדממים, והופכים את איבר זה לכעין ספוג, העלול לשאוב לתוך מחזור הדם חיידקים, שעלולים להכנס בעת קיום יחסים.
* פי הרחם בתקופה זו פתוח קצת יותר, כדי לאפשר יציאת הדם מן הרחם לחוץ. אך מאידך, הוא גם פתוח לזיהום, שעלול להכנס בעת קיום יחסי אישות.
* כידוע, קיים חומר חומצי המופרש בנרתיק [הוא הפרוזדור המוביל לרחם], המשמש כחומר מחטא כנגד החיידקים, החודרים מן החוץ ועלולים להגיע לרחם. חומר זה מאבד את יעילותו ואינו פעיל בתקופת הוסת, מאחר שהוא חומצי, והדם [שהוא חומר אלקלי בסיסי] מנטרל את השפעתו.
* בנוסף לכך, בתקופת הוסת, כתוצאה מהשפעות הורמונליות, יש לאשה דחייה גופנית, ואפילו נפשית, הגורמת באופן טבעי לכך שאין לה ענין ביחסי אישות.
- התקופה של שבעת הימים שלאחר הוסת, שהפיזיולוגיה מכנה אותה "תקופת השגשוג", שבה הרחם בונה מחדש את הקרום שהתפורר בשלב הקודם, מותאמת וחופפת במדויק לתקופה של "שבעת הימים הנקיים" שלאחר תום ההפרשה הדמית. בימים אלו לפי הנחיות היהדות, האשה בודקת את עצמה לוודא שאין דם, ועדיין אסור על בני הזוג לקיים יחסי אישות.
בעוד שההימנעות מחיי אישות בתקופת הוסת נשמעת הגיונית מבחינה רפואית – מה ההגיון שיש בהימנעות מקיום יחסי אישות לאחר תום תקופת הדימום, שבה האשה כבר הפסיקה לדמם, ואינה מפרישה אפילו טיפה אחת של דם? שאלה זו, שלכאורה אין לה תשובה הגיונית ממבט ראשון, מוסברת ברגע שאנו מתעמקים ומכירים טוב יותר, את המתרחש באותם הימים בתוך הרחם.
הפסקת הדימום בתום תקופת הוסת, איננה כלל הוכחה או סימן שפנים הרחם הבריא לחלוטין מתהליך הפירוק שעבר זה עתה. הפסקת הדימום מבשרת רק על התחלת התהליך של צמיחת תאים חדשים, ובניית קרום הציפוי הרירי של הרחם שנהרס קודם לכן – תהליך שיסתיים רק בתום שבעת הימים. כלומר: רק בתום שבעת הימים של תקופת השגשוג, ולאחר שכבר התפתח ונוצר קרום חדש המצפה את פני הרחם, ניתן לומר שהרחם החלים כליל. קיום יחסים בתקופה זו, עלול לגרום לזיהומים ולדלקות.
- התקופה השלישית מתחילה מ"מועד הביוץ" [כלומר: היפרדות ושחרור התא הקרוי "ביצית" מן השחלה, המתרחש מידי חודש באמצעו של המחזור החודשי, בכדי שהאשה תוכל להרות, אם וכאשר תא זה יבוא במגע עם תא ממין זכר], ומסתיימת בעת הופעת הוסת הבאה. היא קרויה בפיזיולוגיה בשם "תקופת ההפרשה", מכיון שבה הקרום הפנימי של הרחם מתפתח ומתעבה על ידי בלוטות הפרשה, כהכנה להריון צפוי. תקופה זו מקבילה וחופפת גם היא לתקופה השלישית לפי היהדות, המתחילה אחרי טבילת האשה במקוה טהרה, שאז בני הזוג מחדשים את קיום יחסי האישות, עד להתחלת ההפרשה הדמית של המחזור הבא.
תקופה זו היא ללא צל של ספק, המתאימה וההגיונית ביותר, מבחינה רפואית, לקיום יחסי אישות, וזאת מהסיבות הבאות:
* הרחם החלים כליל מתהליך הפציעה שעבר עליו.
* קיים כבר קרום רירי חדש המצפה את פנים הרחם.
* החומר החומצי, המופרש בפרוזדור המוביל לרחם, מחטא בתקופה זו בצורה מירבית, ומסוגל להגן מפני חדירת חיידקים, העלולים לגרום לזיהום ברחם ובחצוצרות.
* בתקופה זו, יש יכולת ביולוגית להפרות את הביצית, היות ואז בא מועד הביוץ, ובזה מתגשם, בין היתר, היעוד הביולוגי של המשפחה – הריון והבאת צאצאים.
עובדות מספרות
לאחר הבנת ההקבלה בין השלבים והתקופות השונות של המחזור החודשי, מבחינת ההלכה היהודית ומדע הרפואה, השאלה המתבקשת מאליה היא: האם מדע הרפואה, מצביע על נתונים ועובדות , המוכיחים בצורה ברורה וחד משמעית, שקיום הנחיות אלו לחיי אישות לפי היהדות, משפיע לטובה על בריאותה של האשה, ומונע ממנה מחלות?
הרפואה מצביעה על העובדה הסטטיסטית הידועה והמפורסמת, שסרטן צואר הרחם, שהיה עד לפני עשרות שנים הנגע הממאיר השכיח ביותר אצל נשים לא יהודיות בעולם כולו, כמעט ולא היה מצוי אצל נשים יהודיות. וזאת בכל הפזורה היהודית, ללא קשר לארץ, מוצא, עדה וכדומה!
בשנים האחרונות, פחתה מחלה נוראה זו בשכיחותה במידה ניכרת בכל העולם, עקב גילויה המוקדם, ובשלבים שאינם ממאירים, וזאת בעזרת בדיקה שגרתית ותקופתית של משטח צואר הרחם, ובדיקת התאים תחת מיקרוסקופ. למרבה הפלא והכאב, דווקא בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה של סרטן צואר הרחם אצל נשים יהודיות, צעירות במיוחד, ועוד יותר בין ילידות הארץ.
מידי שנה מתגלים בארצנו כמאה מקרים חדשים של סרטן צואר הרחם, אצל נשים יהודיות. חוקרי הסרטן בימינו, תמימי דעים, שמחלת סרטן צואר הרחם – יש לה קשר ישיר עם יחסי אישות. מסבירים את סיבת השכיחות הנמוכה ביותר של המחלה, שהיתה קיימת עד לפני כמה עשרות שנים אצל נשים יהודיות, בצורה הייחודית של קיום ההפסקות ביחסי האישות, הקיימות אך ורק בעם היהודי. אורח חיים זה, היה עד לפני עשרות שנים, מובן מאליו אצל כל נשי ישראל בכל קצוות תבל, כמעט ללא יוצאות מן הכלל, גם בין נשים שלא הקפידו במיוחד על קיום שאר מצוות התורה.
חוקרי הסרטן מציינים, שחוסר הקפדה על היחסים בין בני הזוג לפי מסורת ישראל, בעשרות השנים האחרונות, וכן המתירנות המשתוללת בתקופתנו, מסבירים את אובדן ה"חיסון" בפני מחלה נוראה זו, ועליית שכיחותה מידי שנה אצל נשים יהודיות.
בריאות הגבר
גם לגברים צומחת תועלת בריאותית, גופנית ונפשית, משמירת ההנחיות היהודיות בנושא זה. מחקרים הוכיחו, כי אחוז ההפרעות בכח גברא, גבוה אצל גברים המקיימים יחסי אישות לעיתים תכופות בלי משטר ובלי הפסקות, הרבה יותר מאשר אצל אלה המקיימים יחסי אישות לפי הנחיות היהדות. על ידי משטר ההפסקות בקיום יחסי אישות, הגבר מתרענן, מחזק ומחדש את כוחות הפריון שלו, ונוצרת עלייה ניכרת במספר הזרעונים, מהירותם וכושר הישרדותם. כמו כן הדבר מאפשר לו להצליח לקיים יחסי אישות בגיל זקנה ושיבה.
עד כאן ממאמרו של ד"ר שוסהיים.